פסק-דין בתיק ת"א 9182-10-11

2.         אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות ולכיסוי הביטוחי לאירוע התאונה. המחלוקת סבה על גובה הנזק.

            בעניין זה ביקש התובע מינוי של מומחה מטעם בית המשפט. לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב, נעניתי לבקשה והוריתי על מינוי מומחה בתחום האורטופדי להערכת נכותו הצמיתה של התובע, תוך הטלת הוצאות המינוי על הנתבעת.

3.         המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר יעקב גורדון, מצא כי התובע החלים מהפגיעות בכף רגל שמאל, ולא נותרה לו בגינן נכות אורטופדית צמיתה.

            עוד מצא המומחה, כי התובע החלים מהפגיעה בברך שמאל, וזו לא הותירה נכות אורטופדית צמיתה.

            עוד העריך המומחה, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין תסמונת כאבי צוואר עם הגבלה בתנועות בצורה קלה - מהם מחצית (5%) בגין עברו הרפואי הקודם לתאונה, ומחצית (5%) בגין החמרה בעקבות התאונה.

4.         סיכומו של דבר, קבע המומחה כי בגין התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה של 5%, בגין הפגיעה בצוואר, והוסיף כי להערכתו לא נדרש מינוי מומחה שיקומי בתיק.

            למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא זומן לחקירה על ידי מי מהצדדים.  בסיכומיהם, העלו הצדדים טענות שונות ביחס לקביעות המומחה, אולם משאיש מהם לא זימן את המומחה לחקירה, לא מצאתי מקום לסטות מהאמור בה, שכן בנסיבות אלה חל הכלל לפיו " לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" ( ע"א 9598/05 ממן נ' המגן, ניתן ביום 28.03.07 פורסם בנבו, בפסקה 7 לפסק הדין; ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל, ניתן ביום 12.10.08 פורסם בנבו, בפסקה 5 לפסק הדין).

לפיכך, אני קובעת כי נכותו של התובע בעקבות התאונה היא 5%.

5.         נכותו הרפואית של התובע עומדת על 5% ומקורה אורטופדי. ב"כ התובע טען כי לנכות זו, על אף היותה נמוכה, יש השלכה תיפקודית משמעותית, נוכח עבודתו הפיזית של התובע כאיש אחזקה בבתי ספר ובמוסדות דומים. לכך יש גם להוסיף, לטענתו, את ההנחה כי בהעדר הכשרה אחרת, יתקשה למצוא מסלול תעסוקתי אחר ללא רכיב פיזי בולט.  

            בשל כך טען התובע כי נכותו התפקודית הינה 10% (סעיף 43 לסיכומים מטעמו).

            הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי אין כל פגיעה בתיפקודו של התובע ואין מקום לחשב את נזקיו עפ"י נכות הגבוהה מהנכות הרפואית שנקבעה לו.

6.         אני מעדיפה בעניין זה את עמדת הנתבעת. התובע שב לעבודתו ואין כל ראיה לקושי תיפקודי ממשי. העובדה שהתובע נעזר בעובדת נוספת - בתו - אינה משנה ממסקנתי זו - שכן גם טרם התאונה נעזר התובעת בעובדות נוספות לשם ביצוע אותה עבודה ( עמ' 17 שו' 22-23).

7.         יצויין כי מהתנהלותו של התובע בבדיקה אצל מומחה בית המשפט, נראה כי אינו נרתע מנסיון להעצים את נזקיו וליצור מצג לפיו פגיעתו גדולה מכפי שהיא בפועל.

כפי שציין מומחה בית המשפט בחוות דעתו בעניין בדיקת הצוואר: " אציין שיתוף פעולה לקוי מאד (!) בבדיקת טווח תנועות ע"ש צווארי... בהסח דעת - טווח תנועות יותר גדול (פחות מרכיב רצוני סובייקטיבי)" ( עמ' 3 לחוות הדעת).

כך גם בעניין הברך ציין המומחה בחוות הדעת: " הליכה עם צליעה מופגנת (!) תוך כדי שמירה על כף-הרגל השמ' לא מנסה לדרוך על העקב וקצות האצבעות משמ'... אציין חוסר שיתוף פעולה (!) בבדיקת הברך... בגלל התנגדות אקטיבית לבדיקה לא ניתן לבצע בדיקת סימנים מניסקליים" ( עמ' 3 לחוות הדעת).

בפרק הסכום והמסקנות לחוות דעתו מפרט המומחה: " בנוסף, בתיקו הרפואי רישומים רבים על בעיות אורתופדיות בצוואר, בגב תחתוון וברגליים, ועל חבלות - לפני התאונה הנדונה - למרות שהתובע שולל בעיות אורתופדיות לפני התאונה (!) הרישומים מעידים כי לא כך העניין" ( עמ' 5 לחוות הדעת).

המומחה מוסיף ואומר בחוות הדעת: " בנושא פגיעה בברך השמ' - אדגיש חוסר שיתוף פעולה, תוך כדי התנגדות רצונית לבדיקה, לרבות בכיפוף הברך..." ( עמ' 5 לחוות הדעת).